היריון
בסיכון גבוה הוא היריון שבו יש חשד לסיכון מוגבר לאישה, לעובר או לשניהם. מצב
אימהי של היריון בסיכון גבוה הוא למעשה כל מחלה אימהית טרם ההיריון, שעלולה להשפיע
על מהלכו התקין של ההיריון. מחלות שעלולות לגרום להיריון בסיכון גבוה הן מחלות לב,
מחלות זיהומיות אקוטיות או כרוניות, מחלות דרכי נשימה, דרכי העיכול, סוכרת, יתר
לחץ דם ועוד. גם מצבים (או מחלות) המתגלים אצל האם במהלך ההיריון, עלולים להעמיד
את ההיריון תחת מצב של סיכון, כמו למשל מצבים של דימומים בהיריון, בשל שליית פתח
או היפרדות שלייה, סוכרת בהיריון, לחץ דם בהיריון, ירידת מים, טיפול בהריונות עודפים
ועוד.
כל בעיה הקשורה בעובר שאינה בטווח התקין, מכניסה אף היא את ההיריון תחת הקטגוריה
של היריון בסיכון גבוה. כמו, למשל, במצבים של הריונות מרובי עוברים, הריונות עם
ריבוי או עם מיעוט מי שפיר, מומים עובריים מולדים, האטה בגדילה התוך רחמית, מיימת
עוברית ועוד. בנוסף לכך, כל היריון עכשווי שהגיע לאחר היריון שהסתיים בצורה בלתי
שגרתית, בעקבות בעיה אימהית או עוברית, גם הוא ייכלל תחת ההגדרה של היריון בסיכון
מוגבר.
כל אישה, שטרם כניסתה להיריון חולה במחלה כרונית או אקוטית שלא קשורה להיריון, אבל
עלולה להחמיר במהלכו ולהקשות גם על הלידה, נדרשת להיות תחת מעקב במרפאת היריון
לסיכון גבוה, גם אם במהלך ההיריון היא מרגישה מצוין ובקו הבריאות. בדרך כלל, מדובר
במחלות מורכבות, המערבות מערכות גוף מרכזיות. לדוגמה: סוכרת נעורים, יתר לחץ דם,
מחלת הנפילה (אפילפסיה), מחלות לב וכלי דם, מחלות אוטואימוניות (כמו לופוס או מחלת
קרוהן), מחלות ריאה, אסתמה קשה, אי-ספיקה כלייתית, ומחלות אנדוקריניות (כמו פעילות
יתר של בלוטת התריס). כמו כן, אישה עם עבר של הפלות חוזרות, אישה מעל גיל 35 או
מתחת לגיל 18, ואישה בהיריון מרובה עוברים - נחשבות אף הן לנשים בהיריון תחת סיכון
גבוה.
מעקב אצל רופא מומחה להיריון בסיכון עשוי להפחית משמעותית חלק מהסיבוכים שעלולים
להיווצר בזמן ההיריון. המעקב צריך להיערך במסגרת רפואית המתמחה בהיריון בסיכון
גבוה, דהיינו אצל רופא מתמחה בתחום, במרפאה ייעודית לכך; או לפרקים במחלקת אם-עובר
בבית החולים.